פסק-דין בתיק בג"ץ 8250/09

המשנה לנשיא מ' נאור:

1.        ביסוד ההליך שבפנינו עומדת שאלת פרשנותו של סעיף 19 לחוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם, התשס"ב-2002 (להלן: החוק או חוק הקצבאות).

2.        העותרים הם הוריו של גלעד שוורץ ז"ל, שנפצע בשירות מילואים בשנת 1997 ונפטר כתוצאה מהפציעה ביום 29.4.2005. בין העותרים לבין המדינה התנהלו, ועדיין מתנהלים, הליכים משפטיים שונים הנוגעים לפציעתו של גלעד ז"ל. בין השאר יוזכר כי גלעד לא הוכר בחייו כנכה צה"ל, ורק לאחר מותו זכה להכרה כזו בעקבות הליך משפטי.

3.        על הרקע לחקיקת חוק הקצבאות עמדתי בהרחבה ב-בג"ץ 2223/04 לוי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.9.2006) (להלן: עניין לוי). חוק הקצבאות עוסק בעיגון זכויותיהם של חיילים שנפצעו במהלך או עקב שירות המילואים ושל שאריהם של חיילי מילואים כאלה. סעיף 19 שעניינו עומד במרכז העתירה קובע הוראות בעניין תחולת החוק. נוסחו של הסעיף כיום הוא כדלקמן:

           המלים שבסוגריים המרובעים "למעט סעיף 15(ב)" לא הופיעו בנוסח המקורי של סעיף 19 לחוק, נוסח שעמד בתוקפו גם בעת הגשת העתירה. מלים אלה הן חלק מתיקון מס' 4 לחוק משנת 2011 (חוק תשלום קצבאות לחיילי מילואים ולבני משפחותיהם (תיקון מס' 4), התשע"ב-2011 (להלן: תיקון מס' 4)). על ענייננו של תיקון מס' 4 אעמוד בהמשך הדברים.

4.        בענייןלוי עמדה במחלוקת שאלת חוקתיותו של סעיף 19 בנוסחו המקורי, ולא מצאנו פגיעה חוקתית בכך שהחוק חל רק מהמועד הקובע (1.1.1999) הכל כפי שבואר שם בהרחבה. המייחד את המקרה שלפנינו (ועולה ממה שהוצג לנו כי יש עוד מאות מקרים כאלה) הוא שהמנוח נפצע לפני ה-1.1.1999, אך נפטר אחרי מועד זה. השאלה השנויה במחלוקת היא האם במקרה כזה זכאים ההורים לקצבאות ולמענקים שעל פי החוק.

6.        ההורים פנו לממונה על הגימלאות אך זה דחה את בקשתם מאחר שלגישתו, נוכח סעיף 19, חוק הקצבאות חל רק על חייל מילואים שנפגע לאחר המועד הקובע ולא די בכך שהפטירה הייתה אחרי המועד הקובע. בענייננו המנוח אומנם נפטר לאחר המועד הקובע אך פגיעתו התרחשה לפני המועד הקובע ולכן לשיטת הממונה החוק לא חל על השארים. ההורים הגישו ערעור על קביעת הממונה וועדת הערעור שעל פי החוק (ראו סעיף 10(ב) לחוק) קיבלה את הערעור וקבעה כי העותרים זכאים לתשלומים לפי חוק הקצבאות. הממונה ערער על החלטה זו ובית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את הערעור (ראו ע"ש (מחוזי י-ם) 203/09 הממונה על תשלום הגמלאות בצה"ל נ' שוורץ (טרם פורסם, 29.7.2009) (השופטת מ' מזרחי)). בית המשפט המחוזי קבע, כטענת הממונה, כי העותרים אינם זכאים לקצבה. מאחר שנקבע בחקיקה הרלבנטית כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי "הוא סופי ואינו ניתן לערעור" (ראו סעיף 49(ד) לחוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], התשמ"ה-1985 יחד עם סעיף 10(ב) לחוק הקצבאות) נקטו העותרים בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. ההורים ביקשו בעתירתם להחזיר על כנה את החלטת ועדת הערעור.

7.        המשיב טען בתגובתו לעתירה כי דין העתירה להידחות על הסף מאחר שבית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שהוא בגדר פסק דין סופי שאין עליו ערעור. כן טען המשיב כי לגוף העניין פרשנותו של בית המשפט המחוזי - נכונה היא.

8.        מבלי לקבוע מסמרות לעניין היקף התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק בכגון דא, עמדתי היא כי לגוף העניין פרשנותו הנכונה של החוק היא שגם הפגיעה צריכה להיות אחרי המועד הקובע (1.1.1999) ואין די בכך שהפטירה היתה אחרי מועד זה. אכן, מקובל עליי כי לשונו של סעיף 19 לחוק יכולה לסבול את שני הפרושים שהוצגו לנו; נכון הוא גם כי בענייןלוי לא עמדה לפנינו במישרין השאלה העומדת להכרעה כאן. ואולם, במרכז הכובד של החוק המקורי עמד החייל כאשר שאריו של החייל זכאים היו לקצבאות מכוחו של החייל עצמו עם פטירתו. התוצאה המסתברת מעמדתם של העותרים היא שלפי החוק המקורי החייל שנפגע לא היה זכאי בחייו כיוון שנפגע לפני היום הקובע אך שאריו יכולים היו להיות זכאים עם מותו. תוצאה זו היא בעיני בגדר פרשנות בלתי סבירה להוראות החוק המקורי. אכן, אין בלשון החוק המקורי ובתכליתו כל תמיכה לעמדה לפיה יש להבחין בין החייל לבין שאריו. הדברים השתנו, כפי שיבואר, בתיקון שנערך בחוק אך באופן שאינו מביא למסקנה אליה חותרים העותרים אלא להיפוכה. על כן, מקובלת עליי טענת המשיב כי פרשנות תכליתית של החוק מובילה למסקנה כי המחוקק בנוסח המקורי של החוק רצה להעניק זכויות רק לחיילים שנפצעו אחרי המועד הקובע ולשאיריהם של חיילים כאלה. קו פרשת המים לפי החוק המקורי הוא ה-1.1.1999 הן לעניין הפגיעה והן לעניין הפטירה. המסקנה היא אפוא כי לפי הנוסח המקורי של החוק אין מקום להתערב בפרשנותו של בית המשפט המחוזי לפיה רק אם מועד הפגיעה הוא לאחר היום הקובע זכאית היתה המשפחה לקצבאות.

9.        ואם היה עוד מקום לפרשנות אפשרית אחרת בעבר, הרי תיקונו של החוק לאחר הגשת העתירה סתם את הגולל על כך. כוונתי היא לתיקון מס' 4 לחוק המבהיר - על ידי השינוי שהנהיג - מה היתה כוונת המחוקק בחוק המקורי. תיקון מס' 4 הוסיף לחוק את סעיף 15(ב) וכך לשון סעיף 15 לאחר תיקון מס' 4: